על פי הסקר, 15% מהילדים שמגיעים לבית הספר ברגל לא חוצים נכון את הכביש, ו-20% מהתלמידים שמגיעים לבית הספר ברכב פרטי יורדים ממנו בצורה לא בטוחה.

באוטובוסים המצב קצת יותר טוב: שמונה אחוזים מהתלמידים שמגיעים לבית הספר בהסעה של הרשות המקומית (שישה אחוזים מכלל התלמידים) יורדים מהאוטובוס בצורה מסוכנת. ההתנהגות המסוכנת ביותר נצפתה בקרב הילדים שמגיעים לבית הספר על אופניים, כאשר מחצית מהם אינם חובשים קסדה.

גם התשתיות באיזור בתי הספר הן בעייתיות. ב-47% מסביבות בתי הספר נמצא לפחות כשל בטיחותי אחד. רק בבית ספר אחד מתוך עשרות שנבדקו היה שביל גישה לאופניים.

ב-36% מדרכי הגישה לבתי הספר לא היו פסי האטה, ב-42% מבתי הספר אין מספיק מקומות חניה שיאפשרו לרכב פרטי לעצור בבטחה, וב-21% מדרכי הגישה לבתי הספר אין תמרורים מתאימים.

גם ההורים הישראלים לא נזהרים כשהם מסיעים את ילדם לבית הספר. התצפיות גילו כי 63% מהרכבים עצרו ליד בית הספר כך שילד שיורד מהרכב מסתכן מרכבים אחרים, 58% הורידו את הילד לא בצד של המדרכה, 63% עצרו את הרכב במקום שעלול לסכן ילד אחר, 16% עצרו על מעבר חציה וחצי מהנהגים חנו או עצרו במקום אסור.

בעקבות הממצאים הקשים, כדאי לשנן עם הילדים את כללי הבטיחות בדרכים לפני פתיחת שנת הלימודים ובמהלכה, ולבחור יחד איתם את המסלול המתאים להגעה לבית הספר.

בתוך כך, ארגון המורים העל-יסודיים עתר לבג"ץ נגד הכוונה לבטל את שיעורי החינוך התעבורתי בתיכונים ולפגוע בהעסקתם של 750 מורים.

יו"ר ארגון המורים רן ארז אמר: "הארגון פנה לבג"ץ על מנת לפתור את המשבר מערכתית." ארז הוסיף כי כל בית ספר שיפוטרו בו מורים לחינוך תעבורתי יושבת.

הרקע למשבר הוא ויכוח בין משרד החינוך ומשרד התחבורה בשאלה מי אחראי למימון שיעורים אלו. במשרד החינוך טוענים כי על משרד התחבורה לממן את שיעורי הבטיחות בדרכים בתיכונים, ובמשרד התחבורה וברשות הלאומית לבטיחות בדרכים טוענים כי לאור הקיצוצים שעברה הרשות לא ניתן לדרוש ממנה לממן שיעורים המתבצעים בין כותלי בתי הספר.