עוד פעם אחת!

נערה נכנסה אל הרבי ליחידות ואמרה שהיא רבה עם אמא שלה שאל אותה הרבי מה קרה? על מה ולמה? והיא ענתה אמא הבטיחה לי 500 דולר והיא לא נותנת לי לכן אני ברוגז איתה ולא מדברת איתה זה היה בתשכ"ה חודשים ספורים לאחר ו' תשרי, פטירת הרבנית ע"ה ואז הרבי אמר לה לפני מספר חודשים נפטרה אימי ע"ה אני הייתי מוכן לוותר על 500 דולר ובלבד שאוכל לדבר עם אימי לפחות עוד פעם אחת.
הרבי לא מתחיל להסביר לנערה, שבוודאי לאמא יש סיבה מוצדקת, בוודאי יש היגיון מאחרי הדברים, הוא בכלל לא מתחיל לנמק, הוא רק אומר לה הקשר שלך עם אמא הוא הרבה הרבה מעבר ל500 דולר ועל הקשר הזה נדבר עכשיו. לקשר הזה יש שני רובדים: הרובד האחד- הוא הרובד הגלוי יותר והוא תלוי התנהגות, ז"א הילד מתנהג וההורה מגיב, ברובד זה נמצא את הכלים שבהם משתמש המחנך: פרסים וגמולים ולצדם מהצד השני את המוסר והתוכחה והענישה המושכלת הכל במידה. אבל הרבי חושף פה קשר שהוא הרבה מעל הקשר שלנו עם הילדים שלנו הוא לא תלוי התנהגות זה לא משנה אם אני שבעת נחת מהם או לא אין לזה שום קשר: בניי אתם ולחליפכם באומה אחרת איני יכל".
ימים ספורים לפני פטירת הרבנית, בר"ה, הרבנית לא הרגישה טוב ועושה מאמץ גדול להגיע לתקיעות שופר ב-770 וכשהיא חוזרת ומצבה מחמיר היא אומרת: אני יודעת שההליכה הזיקה לי אבל הכל היה כדאי, הנחת שהיה לי שווה את המאמץ והנזק שנגרם לי. אותו נחת למעשה צריך להיות לכל הורה ובכל מצב.
אנו יודעים שבעבר בל"ג בעומר התקיים פראייד גדול כשיצא ביום ראשון והביאו פארק כדי לשעשע את הילדים כשהרבי עבר עם הרכב ליד הפארק כל המתקנים נעצרו ילד קטן וחמוד נשאר תלוי בין שמים וארץ היה נדמה לו שהוא לא ירד משם לעולם והוא עשה מה שהוא יודע לעשות, צעק שמע ישראל בקול אדיר, הרבי אמר למי שישב לידו: אני יודע מי הילד ומי אימו. חשיפה של קשר בין אמא לילד, הרבי רואה את הילד הוא רואה את אמא שלו יש פן בקשר שלנו עם הילדים, אנו בעצם זהות אחת למרות שהילד עומד בזכות עצמו ויש לו זכות בחירה, בשורש נשמתו ברובד הפנימי והעמוק יש קשר מאוד חזק, נשימתי (בין נשמות) בין ההורה לילד.


"אהבה שאינה תלויה"

הרש"ב נסע פעם מחוץ לעיר עם הרבנית שטערנא שרה יצא לפגישה וכשחזר היה לו ביד מקל עם ראש של כסף הרבנית שאלה מה זה? קניתי מתנה לבנינו (הרבי הריי"צ היה בנם יחידם) הרבנית הרימה גבה האם זה הזמן, בבית דוחק גדול, לקנות פריט זה? אמר לה הרבי כשיצאתי לטייל ראיתי הגוטער ייד והוא הלך עם בנו וראיתי את החילוק בינו לבננו התעורר בי הרצון לקנות לו מתנה. יש קשר שהוא ללא קשר להתנהגות ועשיה קשר עמוק של הורה עם הילד ובעצם זו זהות אחת והקשר הפנימי הזה צריך להתבטא בעונג ובתפישה שאותו ילד שאני כ"כ נאבק בחינוך שלו וקשה לי לחנכו, כן הילד הזה שלי הוא מושלם, ברקע תודעת ההורה חייבת להיות התפישה שילדי הוא בריאה מופלאה של הקב"ה ואני מאושרת שזכיתי להיות ההורה שלו, כל קשר של הורים המוקף שמחה ותענוג הילד חייב להרגיש ומדובר בקשר שלא תלוי בעשייה או התנהגות ספציפית מסויימת. "בני אתם ולהחליפכם איני יכל" למה? כי יש כאן קשר של בנים.
קשר של הורה וילד הוא קשר בל ינותק, אין מצב שניתן לנתק את הקשר (במצב כזה ברור שהרבה מהביטויים כבר לא באחם בחשבון: עם כך אתה מתנהג אתה כבר לא ילד שלי, אני לא אמא שלך, אז אין לך מקום בבית. אין מקום לתקשורת כזאת, אם אנחנו קשר של בנים א"א לנתק) אני הורה כל הזמן וא"א לנתק.


אבא יודע?

פרופסר סטנלי שניידר סיפר כשהיה ילד קטן באמריקה אמו מאוד אהבה לעזור לבית חב"ד, בזה פחות או יותר התבטא האידישקייט בבית, היתה מגיעה לבית חב"ד תומכת ומסייעת לארגן דברים. כשהיגע גיל הבר מצוה שלו החליטה שתביאו לבית חב"ד למרות שבבית כמעט ולא שמרו כלום, בחורים ילמדו אותו קצת יהדות על קצה המזלג לקראת הבר מצוה כנראה שהבחורים עשו זאת יותר מידי טוב ואמרו לו, שילד לקראת בר מצוה טוב שיבא לביקור אצל הרבי, הוא השתכנע והתרשם הפנים את המסר ואמר לאמא שרוצה ללכת, אמא אמרה בשמחה אין בעיה אבל אבא לא יאהב את הרעיון לא נראה לי שאבא יסכים. הם הדברו בינהם והחליטו לא לספר לו כי הוא לא יאפשר לילד ליסוע ליחידות לרבי. היות ויחידות זה באישון ליילה, ילד קטן לא יכל סתם כך להתחמק מהבית באמצע הליילה לכן הוא ייסע ליומיים באיזה שהיא אמתלה ובליילה שבינהם יכנס ליחידות. נכנס ליחידות, הבחור שלקח אותו וליווה אותו הדריך אותו בדיוק איך נכנסים מה כותבים לרבי, כשיוצאים לא מפנים לרבי את הגב אלא עם הפנים לרבי, וכך היה. נכנס לרבי מסר את הפתק. הוא אומר אני לא זוכר כלום הייתה נימה של ברכות מה הוא ברך אני לא יודע אבל כשצעדתי אחורנית עם הגב לדלת והיד שלי כמעט נגעה בידית לצאת מהחדר הרבי שואל אותי לפתע: "אבא יודע שאתה כאן?" באותו רגע קפאתי על מקומי הרגשתי שהרבי קורא בי כבספר פתוח, זה לא היה כתוב בדף. לא ידעתי מה לענות, לא זוכר אם עניתי בכלל ואז הרבי חייך חיוך רחב שקצת הרגיע אותי ואמר לי בבא הזמן אתה תספר לו, ויצאתי. חלפו כעשר שנים וכבר גדלתי,אולי יותר מעשר, ועמדתי לפני נישואיי והיה לי ברור שלפני שאני צעד כה משמעותי בחיי אני נכנס לרבי שוב ליחידות. כתבתי בפתק שאני מבקש ברכה לחתונה וכל מיני פרטים. הרבי ברך ושוב אני פוסע אחורנית ידי אוחזת בידית והרבי עוצר אותי לעוד שנייה ואומר בחיוך: "הפעם אבא יודע שאתה פה?"
מעבר לרוח הקודש האדירה של הרבי, הוא (שניידר) עוסק בפסיכואנליזה והוא בעצמו מפרש את התנהגות הרבי , הרבי יודע ומרגיש שלא טוב לילד שהוא מנותק ונפרד מאביו אין לילד שלוות נפש במצב של הפרדה בין ילד לאבא צריך להיות קשר רצוף יהיה מה שיהיה והרבי הבין שזה לא טוב בשבילי באותו רגע הוא אומר לי אני שותף איתך נותן לך ביטחון לשאת את הניתוק הזה אני משתתף איתך ויבא יום וגם זה יסתדר. המצב הזה של הניתוק לא ישאר. וזה באמת איזשהוא, הרמב"ם קורא לזה חבר לביטחון, הילד צריך להיות בטוח שלא משנה מה המורה יגיד לאבא או מה שלא יהיה אני קשור עם אבא אני יכל לספר כל דבר הוא יקבל את זה.


קשר נצחי

בחור שלמד בישיבה תיכונית ועבר לישיבת חב"ד ההורים התנגדו, הייתה מלחמת עולם זה לא עזר להם, ילמד אדם במקום שליבו חפץ, אבל בדבר אחד הם הציקו לו נחרצות: תגלח את הזקן. הבחור כתב לרבי אני בתומכי תמימים אבא רוצה שאגלח את הזקן מה עושים? הרבי כתב לשאול את הרב. הרב אמר: לגלח. בתומכי תמימים היה בחור שבתאו היתה מכונת גילוח, אתן מזדעזעות וטוב שכך, אנו יודעים שחסידים מסרו נפשם על זקן, ברור שהרבי רצה זאת בכל מאודו אבל בכל זאת כולם עמדו לצד זה שהילד צריך את הקשר עם ההורים לא יתכן שהילד ינתק הילד זקוק לשלווה הזו.
מעבר לזה שהקשר הורה ילד לא יכל להתנתק הוא גם צריך להיות קשר ניצחי, ואנו מכירים את הסיפורים על האדמור הזקן שגידל את נכדו הצמח צדק מגיל אפס כמעט, וכשנקרא את ההסטוריה של הצמח צדק נראה שכל שלב בחייו אדמור הזקן לקחו לאימו (לקבר) דבורה לאה כשהוא עולל קטן: זה ערב יום כיפור תברכי את בנך! הוא מדבר אליה בגוף נוכח אח"כ כשעוטפים אותו בטלית ולוקחים אותו לחיידר שוב לוקחו לבית העלמין לאמו ואומר לה דבורה לאה בנך נכנס לתורה ברכי אותו כשם שנכנס לתורה יכנס לחופה ומעשים טובים. אנו רואים הורה הוא נצחי, יש תעודת כניסה ואין תעודת שחרור מזה ההורה מלווה את הילד לאורך כל הדרך וילד צריך לגדול עם זה, יש בזה הרבה עוצמה והם יכולים להיות לעזר כשצריכים את זה. אין מצב כזה שלילד אין הורה, אין כזה דבר, הוא קיים! זה התפקיד שלו, הוא לא יכל להתחמק מזה.
נסיים בסיפור: מתקיעות שופר של שנת תשל"א אותו רגע מרטיט שהרבי תקע בשופר הייתה דממה באולם 770 כולם עומדים לחזות פני מלך, התקיעות זרמו אבל כשהגיע הרבי לתקיעה אחרונה, תקיעה גדולה לא הולך הרבי מנסה שוב וכלום. בשלב מסוים הרבי מעביר מבט על האולם וברגע מסוים מיקד את המבט לכיוון אחד ותקע בשופר והלך חלק. במוצאי ראש השנה יש כוס של ברכה וכולם רואים שהרבי מעכב את אחד הבחורים ומשוחח איתו דקות ספורות. כמובן כולם התנפלו עליו ושאלו מי אתה ומה מעשיך? ביקשתי מהרבי במעמד כוס של ברכה, ברכה לילדים והרבי ענה לי אם תקיים את ההחלטה שהחלטת היום. ומה החלטת? הוא אמר כשראה שהרבי כל כך מתאמץ בתקיעת שופר החלטתי שאני צריך לעזור לרבי והחלטתי אם יהיה לי ילד אני מביא אותו שנה הבאה לפה לתקיעת שופר. וכך עשה כעבור שנה הביא את הילד והרבי הצביע עליו ואמר זה מה שפעלה תקיעת שופר.
יה"ר שנזכה להרבה נחת מכל ילדנו נחזק את הקשר איתם ובעיקר שנזכור שהם ילדנו המושלמים האהובים ושום דבר לא יכל להעיב על הקשר של ילד עם הוריו. הרבה נחת