עמדתי שם, דבוקה למקומי שעל הספסל, אוחזת בחוזקה את המחזור שלי, מוקפת מכל עבר בנשים ובנות שהיו שם מאותה סיבה שאני הייתי... להתפלל, להתחבר, וגם לבקש סליחה ביום המיוחד ביותר של השנה. זה היה יפה, מעורר השראה, מעצים.

בליבי חשתי "רגעי אשרנו". הרגשתי כל כך גאה להיות חבדניקית, חלק מצבא, להתאחד באחדות כחסידיו של הרבי.

הניגונים - קולו היחיד של החזן והקהל העצום שמתפרץ לתוך השיר המתנגן. מתמזגים יחדיו כאיש אחד, נשמעים במתיקות טהורה, עדינה עמוקה ומשמעותית. האנרגיה מתפשטת כמו אש בשדה קוצים, אנשים מתנדנדים וקופצים לפי הקצב. והניגונים האיטיים היפים סוחפים איתם גלי רגש לתפילות. אלפי אנשים שרים בקול אחד ... אשרנו.

תפילת אבינו מלכנו-הכוח בחדר מחשמל- ברוב עם הדרת מלך - כולנו העם שלך, הילדים שלך, מניחים עטרה כמו למלך ... אשרנו.

בירכת כוהנים-מיד הפכה את 770 לשיכבה לבנה, המצירת בדמיון את ענני הכבוד המרחפים מעלנו. קהל עצום של כהנים ברכו אותנו. הרגשתי את קדושת בית המקדש נוגעת בנו...אשרנו.

נעילה- עוצמת הקול הופעלה על תדר גבוה באחדות של אלפי האנשים שעמדו מול ארון הקודש הפתוח, וביחד זועקת שמע ישראל, יחד קוראים ברוך שם, יחד מכריזים ה' הוא האלוקים. ואז קופצים יחד לקול ניגינת מארש נפוליון, מביטים בתחינה לעבר המקום ששם עמד הרבי שלנו. ניתן ממש להרגיש את הכוח והעוצמה מהדהדת דרך הקירות כדי שנזכה שיהיה כולו שלנו.

התפילות הרועמות ודאי פתחו את שערי שמים לרחבה, כשנה של ישועה, שנה של גאולה!!! '.