המרואיינות:

טלי אולמן ירושלים - מדריכת כיתה עולים לה'.
מרים שיפמן צפת - מדריכת כיתה עולות לא'.
דבורה'לה סגל ירושלים - מדריכת כיתה עולות לג'.
נחמי פזילוב ירושלים - מדריכת כיתה גן.
טלי שיפמן יפמן ביתר - מדריכת כיתה עולים לג'.
חיה דהן ירושלים - מדריכת כיתה עולים לד'
גיטי בק ק ירושלים - מדריכת כיתה עולות לד'.


1. את חושבת שמעבר לכיף, החניכים שלך יזכרו משהו נוסף?

טלי א: ברור שהם יזכרו... כול דבר שאמרתי להם קבוע כול בוקר..ממש הוחדר אליהם.
מרים שיפמן : אני בטוחה ב"ה. הם יצאו מהקייטנה שהם יודעות חצי עמוד תניא בעל פה.(עולות לא')
דבורה'לה סגל: מעבר לכיף ולחוויות אני חושבת שהחניכות שלי הפנימו הרבה אהבת ישראל, היו הרבה בנות שבמהלך הקייטנה סיפרו לי על ה'נעגל וואסער' שמונח להם על-יד המיטה ועל הנרות שהדליקו 'ממש כמו אמא'..
נחמי פזילוב: כן. בטוחני שהחניכות שלי זוכרות את מה שלמדנו, כגון, להכין נטלה ליד המיטה, הדלקת נרות, צדקה, ולשיר תניא בעל פה.
טלי שיפמן: בוודאי!!! 12 הפסוקים, תפילה כול יום , אהבת ישראל, ושהגאולה בפתח. מה שאני בטוחה שהם לא ישכחו זה את הדמות המרכזית הרעבע!!
חיה דהן: אני מאד מקווה שכן, כל יום היה הרבה מסרים ועם הרבה משמעויות. אז כן הם יזכרו את כל הסיפורים , הטיולים, המסדרים המעניינים ועוד הרבה דברים כייפים שעשינו ביחד .
גיטי בק: יזכרו הרבה דברים נוספים, כמו: הפסוקים, נטילת ידיים כל בוקר, הצדקה כל בוקר, הסיפורים החסידיים, ועוד המון דברים!


2. איך את יכולה להיות בטוחה בזה?

טלי אולמן: אני יכולה להיות בטוחה בזה כל כך, לפי איך שהם התענינו בכול דבר שאמרתי להם. שאלו שאלות...וחיכו לתשובה ברורה שהם ממש יבינו..היו לי ילדים גדולים אז ברור שהם לא שוכחים דברים כל כך מהר. וראיתי גם שהם תכלס עושים דברים שאני אומרת להם...לדוגמא יום אחד אחרי תשעה באב...בא אלי אחד החניכים ואמר לי." מעכשיו את כבר יכולה להקשיב למוזיקה?... אמרתי לו שעד אחרי חצות אסור להקשיב, כי בית המקדש עדיין נשרף. בתגובה הוא אמר לי: אוקיי אז אני לא מקשיב למוזיקה עד אחרי 1:00...והוא באמת לא הקשיב.
מרים שיפמן: ימים ספורים, אחרי הקייטנה, בת התקשרה אלי ואמרה לי שהיא עדיין אומרת את התניא.
דבורה'לה סגל: אני לא יכולה להיות בטוחה מה קורה עם החניכות שלי כעת, אבל אני מאמינה שהרעבע לא נשאר חייב ושהרבה מהתכנים שהתאמצתי להעביר להם יישארו איתם בעתיד.
נחמי פזילוב: פגשתי בהשגחה פרטית, מספר ימים לאחר סיום הקייטנה, אמא של אחת החניכות, והיא סיפרה לי בהתלהבות, שביתה הפנימה את כל מה שלמדה, - בכל יום מהקייטנה
טלי שיפמן: במשך היום, מימות הקייטנה, ראיתי איך שהילדים הולכים ומשננים לעצמם סיסמאות עם תוכן, פסוקים. את התמונה של הרבי ראו כל יום תלויה בגאון על הקיר אין לי צל של ספק שמראות אלו נחקקו בליבם. בנוסף הורים גם דווחו על חוויות יהודיות שהילדים מספרים בבית.
חיה דהן: אשיב לשאלתך על ידיי מתן דוגמא , אחד הילדים תוך כדיי אחד התוכניות שביצעתי בקבוצה, סיפרתי סיפור על הרבי ושאלתי אם הם מכירים את הרבי ? אחד הילדים ענה לי בטח..שנה שעברה סיפרו לנו כל הזמן על הרבי מליוובוויטש! אז הנה הם זוכרים דברים משנה שעברה, ואני בטוחה שהם גם יזכרו עוד הרבה דברים שעברנו, שבשבילנו זה משהו קטן, אבל לילדים זה הרבה.


3.הדחף שלך בלהדריך בקייטנה בא מהרצון: תעסוקה/להרוויח כדי לרכוש כרטיס לתשרי/שליחות נטו?

טלי אולמן: אני מדריכה בקייטנה רק בשליחות....אני יודעת שזה מה שהרבי רוצה אז זה מה שאני רוצה. הייתי יכולה למצוא עבודה הרבה יותר מכניסה כסף לתשרי...אבל אני רוצה להעביר תקייץ שלי בשליחות..לעשות את הרצון של הרבי..ובעיקר לעשות הכול בשביל להביא משיח!!
טלי שיפמן: כמובן שבכסף שארוויח אני אשתמש רק כדי לטוס לרבי בעז"ה לתשרי, אך יחד עם זאת, השליחות הייתה המטרה העיקרית שבחרתי להדריך. יש מקומות שהייתי מרוויחה הרבה יותר כסף.
חיה דהן: ברצינות, הרצון שלי להדריך הוא רק הוא רק במטרת שליחות, רצון כנה, - להיות שליחה גם במקום אחר מחוץ לבית ומחוץ למקומות שאנחנו מכירים.
גיטי בק: אוסף של הכל, כאשר בשורה התחתונה מונחת הידיעה, שאני גורמת 'חסידישע נחת' לרבי, ונוטעת גרעינים בשתילים רכים.


4. למרות שמדובר בילדים שאינם שומרי תורה ומצוות לעת עתה, את חושבת שהיית להם דוגמא אישית? במה?

טלי אולמן: כן, אני חושבת שהייתי דוגמא אישית בכול דבר שעשיתי...איך שדיברתי, איך שהתנהגתי, איך שהתלבשתי, נגיד לדוגמא: ילד שאל אותי למה אני לובשת כל הזמן חצאיות ארוכות אם לא חם לי....ואותו סיפור הנ''ל עם המוזיקה.. גם מראה לי, שהילדים יודעים שאני לא מקשיבה למוזיקה היה להם דוגמא שאותו ילד חיקה אותי וגם לא הקשיב למוזיקה. ובימים שאני הייתי יושבת בכיתה ואומרת תהילים בזמן של התפילה, ברור לי כשמש בצהריים, שהילדים ראו את זה ..וזה היווה היה להם דוגמא. כמובן שזה נכלל גם, בצורה שאני דיברתי שהשתדלתי כול הזמן להגיד להם ב"ה, משיח נאו, בעזרת ה'.
נחמי פזילוב: כן, עצם הלבוש הצנוע, והשימוש בשפה נקייה, משפיעים הרבה מאוד על החניכות, ובייחוד כשמדובר בגילאי גן, גם אם אנו לא חשות בזה, זה עושה את שלו!
טלי שיפמן: בהחלט, ראיתי ילדים שמחקים אותי בענייני קדושה, וכשפעלתי בחיות ראיתי איך זה משפיעה גם עליהם לקיים את המצוות מתוך חיות ושמחה.
גיטי בק: כן, אני בטוחה. היוותי להן דוגמא אישית, הן בהתנהגות, והן בלבוש, ובכלל בכל מעשה שעשיתי או דיברתי.


5. את שומרת על קשר עם חניכייך?

טלי א: אני לא שומרת על קשר עם שום חניך חוץ מילד אחד, ששולח לי מיילים על זה שהוא משתדל לשמור שבת, ואני מעודדת אותו.
מרים ש: בנתיים לא יצא לי לתקשר, אבל יש בת שמתקשרת הרבה.
דבורה'לה סגל: ממש עכשיו הסתיימה הקייטנה כך שבינתיים לא יצא לי לשמור עם הבנות על קשר, אבל אני מתכננת בעז"ה להתקשר אל הבנות בימי ההולדת, לברך אותם ולהסביר להם על המהות והחשיבות של היום הזה.
טלי שיפמן: כן חניכים מתקשרים אלי, ואני משתדלת לשמור איתם על קשר.ובהזדמנויות מיוחדות כגון: יום הולדת, תאריך חסידי וכן הלאה.
חיה דהן: כן. אני שומרת איתם על קשר כמעט רציף, מתקשרת לאחל שבת שלום וסתם לדעת מה שלומם, ובימי הולדת, אתקשר לאחל מזל טוב, ולתזכר אותם בעשר מנהגי יום ההולדת, שלמדנו .
גיטי בק ק: כן, בטח.


6. בטוחני שזאת לא הפעם הראשונה בה את מדריכה, מה היית מצפה מבתי חב''ד בזמן הקייטנה?

מרים שיפמן: שלאורך כל השליחות חדורים בכך שהם – הבתי חב''ד, ואני, המדריכות, נמצאים אמנם בשטח, אבל זה רק בכוח המשלח. וזה מתבטא בידיעה, שאם הרבי יכנס ברגע זה לקייטנה הוא יהיה גאה בחיילים שלו.
נחמי פזילוב: הייתי מצפה לשתף פעולה, אוזן קשבת, ובעיקר עידוד.
טלי שיפמן: הדבר הראשון שאני מצפה מכל 'בית חב''ד' זה להחדיר במדריכות (ואז בוודאי זה יעבור לילדי צבאות ה' )את השליחות היחידה שנותרה- " להביא את משיח צידקינו". בכל פעילות שעושים, כמו לדוגמא יום אהבת ישראל, יום כיבוד הורים, כשרות וכו', ואפילו בטיולים, יש לדאוג לכך שבכל הזדמנות הילדים יפנימו שהתפקיד של דורינו זה להביא את משיח צידקינו, ואז בעז"ה כשנביט על ילד יהודי, (כמו שהרבי אומר: )ניראה בו מיד את הניצוץ של משיח.


7. ולסיום: שתפי אותנו באחת מהחוויות אותה חווית בזמן שהותך בקייטנה?

טלי א: סיפור אחד שקרה לי בקייטנה: יום שישי אחד, המרכזת נכנסה לכיתה, ודיברה על החשיבות של שמירת השבת... אחד הילדים, שעדיין לא דתי. הצביע. המרכזת שהבינה שיש לו שאלה, נתנה לו את רשות הדיבור, ובמקום שאלה, היא שמעה הכרזה מרגשת: אני מבטיח לך מרכזת, שאשמור את השבת הקרובה. ביום ראשון לאחר מכן, הוא סיפר לי שהוא הצליח לשמור את השבת...ושבוע אח"כ שוב סיפר לי בחגיגיות שהוא שומר שבת. ומאז שלח לי עוד 2 מיילים, על עוד 2 שבתות שהוא שמר. הוא מגיע ממשפחה לא שומרת שבת, ובאחד הפעמים, הוא הוסיף ואמר:שהוא הולך לחבר לשמוע קידוש, ולבית הכנסת, ובמוצ''ש אחד הוא סיפר לי, שהלך לבית כנסת עם אבא שלו בליל שבת..
מרים שיפמן: הדבר הכי מדהים היה להסריט ביום האחרון קבוצה של 20+ בנות שרות בקול רם חצי עמוד של פרק א' בתניא- פשוט נחת.
דבורה'לה סגל: אחת החוויות המאד מרגשות שהיו לי במהלך הקייטנה, הייתה כשהכנתי עם הילדות מעמד לנר של שבת עם ברכה מצורפת. הסברתי לילדות על החשיבות של הדלקת נרות ועודדתי אותן שכל אחת שמדליקה מקרבת את הגאולה.. בסוף ביקשתי מהילדות להביא לי פתק מאמא שהם באמת הדליקו נרות. לא ציפיתי ליותר מ 3-4 פתקים.. אבל כשהגעתי ביום ראשון לקייטנה ציפתה לי הפתעה- מיד קפצו עלי הבנות עם פתקים שהם הדליקו נרות שבת. ריגש אותי מאד לראות שכמעט כל בנות הקבוצה שלי הדליקו נרות שבת!! זה נתן לי הרבה כוחות להמשיך ולהעביר לילדות תכנים חסידיים, ברגע הזה הרגשתי איך שהרעבע הוא זה שנותן כח לשליח, לעשות את השליחות שלו! נחמי פזילוב: היו הרבה חוויות, אבל בחרתי אחת שגרמה לי נחת, ואספר אודותיה: כאשר אחת מחניכותיי שהיא בת 4, הגיע לקייטנה עם תמונה קטנה של הרבי, ובהתלהבות וחיוך של טוהר, הראתה לכל חברותיה, שזה הרבי מליובביץ שהמדריכה תמיד מספרת עליו. וזה המקום לומר, איך שראיתי בחוש, שכשר עוסקים בשליחות, הרבי לוקח את האחריות על כתפיו ונותן כוחות, להשפיע ולהדריך.
טלי שיפמן: באחת המסדרים הצגנו את הסיפור הידוע על הרש"ב והרז"א המלמד, שבשביל להגביה את עצמך לא צריך להוריד את השני. או אז ילד קם ואמר " איזה רבי של חב"ד זה היה? אני מתכוון איזה מספר? אמרתי לא האדמור החמישי.. אהה רבי שלום דוב בער? הוא אמר, שאל.
חיה ד: כשהיה לנו יום נטילת ידיים חילקנו להם 'נעגל ווסער' ואז סיפרתי להם על החייל שהקפיד ליטול ידיים וניצל בזכות זה, אמרתי להם שמי שיביא לי מחר פתק שנטל ידיים יקבל 50 קפוטשים(צלשים) ובאמת כולם הביאו לי, ולא הסתפקו בלהביא לי פעם אחת, אלא הביאו לי עד סוף הקייטנה למרות שבהמשך לא אמרתי שיקבלו משהו בתמורה.. אחד ההורים אף שלח לי פתק ואמר שהילד סיפר את הסיפור בבית כדי שכולם יקפידו ליטול ידיים בבוקר. ממש התרגשתי, ברור לי ואני בטוחה , שלרבי יש הרבה נחת מכל זה ומכל ההחלטות הטובות שהילדים קיבלו... ערב אחד במשך הקייטנה פגשתי את אחד הילדים שהיה חניך שלי בשנה שעברה,דברתי איתו ושאלתי מה הוא עושה השנה? והוא אמר לי שהוא בקייטנת כדרורגל. אבל אם היה לגיל שלו קייטנת חב"ד ,הוא היה מגיע, כי זאת הקייטנה הכי כייפית!
גיטי בק: עשינו להם מבצע נטילת ידיים ליד המיטה, אמרתי להן, שבמידה והן תבאנה פתק מאחד ההורים שהן אכן עשו זאת, הן תקבלנה בתמורה קפוטשים.(-צלשים) ביום שני בהיר אחד, קיבלתי מאבא של אחת הבנות פתק, בו הוא מספר, ששאל את ביתו לפשר העניין, והיא בתמימות של ילדה הסבירה, שהמדריכה אמרה, שצריכים ליטול ידיים מיד כשקמים, כי יש טומאה מהלילה. החלטתי איפה, גם לאמץ את העניין הספציפי הזה. והוא סיים באומרו: שבזכות הנטילת ידיים של ביתו, אף הוא נוטל היום ידיים. ובלי שום מושג למה, הוא חש שמתחיל את יומו ממש אחרת.

לתגובות