מאת: חדוה רומנו, מהכנסת

במסגרת היום המיוחד שנערך ביום שני השבוע בכנסת, לכבוד הרבי וחסידות חב"ד, הקדישה חה"כ שולי מועלם - רפאל , מושב מיוחד בבוקר בין השעות 10:00 ל – 11:30 עבור דמותן ופועלן של הנשים והשליחות בחב"ד, במטרה לשים זרקור עליהן, ולהביא למרחב הישראלי ולנציגיו, יושבי הבית, השרים וחברי הכנסת, את הקול המאחד, ובעיקר כדי להקשיב ולהתרשם איך כל אחת מהנוכחות מביאה לידי ביטוי את המפגשים, דווקא במקומות שהם לא כאן, מחוץ למטחנת המדינה והשיח על ההדתה, אלא באותם מקומות ובמסלולי הטיולים של אלה שיוצאים החוצה, לאחר השירות הצבאי.
הפעם הקודמת, בה הוזמנתי לכנסת במסגרת יום הצדעה דומה, היה בדיוק לפני 4 שנים, שיזם בזמנו השר אופיר אקוניס. באותו יום, חברתי מירי שניאורסון ואנכי, היינו הנשים היחידות באולם, והשבוע לא רק שהאולם היה מאוכלס בעשרות נשים ושליחות, אלא גם הוקדש פאנל מיוחד עבורינו, וכל אחת יכלה לשתף ולהסביר, איך ניתן, למרות כל רעשי הרקע, להשאיר את חב"ד החסידות והרבי, כגורם מאחד בפעילות לקרוב יהודים בארץ ובעולם, לזהותם היהודית. את המושב פתחה חה"כ שולי מועלם – רפאל, כשהיא משתפת את הנוכחות בתפיסת העולם שלה, הדוגלת, בלי להיות חסידת חב"ד, בדבריו הבהירים של הרבי מליובאוויטש ביחסו לנשים, והאמירה המאוד ברורה לגבי נשים במרחב הציבורי, כי בבריאה שלמה יש גם גברים וגם נשים, בה כל אחד משתמש בכוחות שניחן בהן להוביל את עצמו והסביבה למקומות טובים יותר.
חנה פרידין, השליחה הלא רשמית בכנסת, כפי שהציגה אותה חה"כ שולי, יצאה מישיבה, באה לשמוע להוקיר ולכבד, כי עבורה: "יותר חשוב לי להיות פה מאשר שם, והרבה מזה נובע בזכות הרבי", שיתפה. היא גם סיפרה איך זכתה בשנת תשמ"ו לראות את הרבי, ביקור שארגן עבורה חמיה, ר' לוי יצחק פריידין, הצלם ב – 770, ואיך היא מביאה בפועל לכותלי הכנסת הנהגות חבדיו"ת, מי היה מאמין, בין פסח לשבועות, מתקיים ביוזמתה, שיעור שבועי בפרקי אבות.
אחריה, השליחה לבית שאן, הגב' חני שמולביץ, ריגשה את כולן בסיפור השליחות שלה ושל בעלה ז"ל, ואיך ככלה טרייה, שבועיים אחרי חתונתם, הגיעה לפלנטה אחרת מזו שהורגלה לה בכפר חב"ד. ואיך השליח הצליח בימי חוליו, עת ילדי בית הספר נחרדו לראות את הזקן שהחל להיעלם עקב הטיפולים, לשדר אופטמיות ושמחה: "אל תסתכל בזקנקן, אלא במה שיש בו".
הגיע היום, ובעלה השליח, התבקש לישיבה של מעלה, למרות הקושי היא הבינה, שאין לה שום אבק של פריווילגייה לשקוע בעצב ורחמים עצמיים, אלא להמשיך את מפעל השליחות בעיר. היא שמעה משפט שהצליח לרומם אותה: "אל תחשוב את עצמך שאתה פחות, תחשוב פחות על עצמך", למרות שבקלות יכלה להסתתר סביב מילים של מי אני, שאחרים יעשו, כי היא כעת חווה אובדן של היקר לה, אך מהר מאוד התעשתה כי יש לה שליחות, ופנתה לכל אחת: "התברכת בכשרונות שנתן לך הקב"ה, תעשי איתם משהו, תחשבי קצת פחות על עצמך, כי המון אנשים סביבך זקוקים לך, למרות הקושי והקשיים חייבים להתרומם".
תוך כדי האזנה לדברי השליחות אסתי ליפסקר מבנקוק, והשליחה מירי גורליק מחולון, חה"כ שולי מועלם התעניינה ושאלה בין השאר, מה עושים כשאין מוסדות חב"ד במקום השליחות והילדים צריכים מסגרת, כי שליחות זה לא מצב זמני, זה לכל החיים עד ביאת גואל צדק.
גם חה"כ דב חנין, הקרוי על שם האדמו"ר האמצעי, דב בער, ונכדו של ר' יעקב אלתר, שהיה מראשי חב"ד תל אביב, הגיע לברך את הנשים והשליחות שנכחו באולם הוועדה למעמד האישה, ולספר על הקשר האישי והחם שלו לחב"ד, ואף העלה זכרונות ילדות עת היה מבקר עם סבו בבית הכנסת החבד"י בעיר. חנין הגיע כדי לתת תמיכה לאותן שליחות, אשר ביום יום, יחד עם בעליהן השלוחים, מהוות כח וסיוע תומך לכל אותם אנשים הפוקדים את בתי חב"ד במהלך השנה. הוא ציין: "אתן זוכות להערכה והוקרת תודה, תדעו שיש אנשים שאחר כך מוקירים תודה ומספרים על החוויה המשמעותית לחיים, שקיבלו מכם בביקורם את בית חב"ד".
במהלך הדיון עלו גם סוגיות מתחומים רבים ונזרעו הניצנים הראשונים לפעולה נמשכת שתביא פתרונות לאותן דילמות כמו חב"ד המוגדרת כמוסד חינוכי המשתייך לחמ"ד, כל נושא ההסעות, איך יוצרים את השעטנז של האחריות על ילדי השלוחים שלפי חוק הביטוח הלאומי הם אזרחי המדינה אך גרים מחוצה לה.
מאוד עניין את חברת הכנסת מועלם, להבין את תהליך הקבלה, האם כל אחד יכל להיות שליח? מה בעצם מביא להחלטה להקים בית חב"ד בישוב כזה, שעל פניו כל התושבים הם בהגדרתם דתיים, מה הערך המוסף של חב"ד במקום כזה?
השליחה מערד, הגב' חני מנדלסון תיארה את תהליך הקבלה המסודר המורכב ממערכת ברורה של כללים באמצעות מרכז צא"ח בארץ, ובחו"ל המרכז לענייני שליחות, ואת בשורת החסידות שמביא איתו כל זוג שליחים ליישוב, בבחינת התעסקות בקומה הבאה של הבניין השלם.
השליחה בתקשורת, הגב' מירי שניאורסון, סיימה חלק זה, במתנה הנפלאה שנתן לנו הרבי, כי כל אישה היא מלומדת ויכולה ללמוד חסידות כדי לחנך את בני הבית, וכששליח היה מבקש ברכה מהרבי לפני היציאה לשליחות, הרבי אמר בפעמים רבות, תלך לשאול את אישתך אם היא מסכימה, קודם כל לפני הכל. דבר שני, אנחנו לא נקראות אשתו של השליח, אנחנו נקראות שליחות.
והמעשה הוא העיקר, חה"כ מועלם, חתמה את המעמד בפנייה לנשים והחלטות טובות כמקובל, כי כל כנס כזה הוא קריטי לצבירת כח החלפת רעיונות ומציאת פתרונות. יש משמעות גדולה למפגשים כאלה ביכולת ליצור שיח אמיתי, בהעלאת דילמות משותפות בד בבד עם מציאת פתרונות, וכאחת שמאמינה בשיתופי פעולה נשיים, הזמינה כל אחת מממקומה להעלות נושאים ולהביא לידיעתה נקודות בעייתיות, "כי יש לכן בבית הזה הרבה אנשים התופסים את חב"ד כמקום של תודה, על זה שאתם נמצאים שם בזמני קושי ושמחה, וכל הורה, השולח ילד לטיול בעולם הגדול יודע, שיש לו את העוגן שמספק בית חב"ד, ומשם התחילו לא מעט להתחבר לרצון הבסיסי עם הזהות היהודית המקרבת כל יהודי לדבר ה' ולשורשיו היהודיים".

לתגובות